חז"ל מספרים (במסכת תענית) סיפור מופלא על ביתו של רבי חנינא בן דוסא:
פעם אחת בערב שבת בין השמשות, כלומר רגעים ספורים לפני כניסת השבת, ראה רבי חנינא בן דוסא את ביתו שהיא עצובה, מיד לאחר שהדליקה נרות שבת.
אמר לה: ביתי, מדוע את עצובה? אמרה לו הדלקתי את הנר לכבוד שבת, אבל התחלפו לי הקנקנים ובמקום להשתמש בקנקן של שמן, לקחתי קנקן של חומץ ומזגתי לנר, וכעת הפתילה תישרף והנר יכבה מיד.
אמר לה: בתי, מה אכפת לך? מדוע את חוששת? הרי מי שאמר לשמן וידלק, הוא יאמר לחומץ וידלק!
כלומר, כמו שהקב"ה מצווה על השמן לדלוק, כך הקב"ה יצווה על החומץ וידלק, למרות שחומץ אינו חומר דליק.
ומספרת הגמ' שאכן הנר של הבת דלק בנס כל השבת כולה עד מוצאי השבת וברכו עליו בהבדלה "בורא מאורי האש".
הבעל שם טוב הקדוש למד מהסיפור הזה, כמה גדול כוחה של תפילה אפילו של אדם פשוט, אם היא יוצאת מן הלב. ומפרש הבעש"ט שכאשר ביתו של רבי חנינא ראתה שהדליקה נר שבת בחומץ במקום בשמן, והתחילה לבכות, היא למעשה התפללה לקב"ה מתוך עומק הלב, מתוך כאב גדול שלא יהיה בבית נר דולק לכבוד שבת.
רבי חנינא ראה את בכיה וכאבה של ביתו והבין שתפילתה יוצאת מתוך הלב, ולכן היה בטוח שתפילתה תתקבל ואמר לה: ביתי, מדוע את דואגת? מי שאמר לשמן וידלק, הוא יאמר לחומץ וידלק! רבי חנינא לימד את ביתו, שלא רק תפילתו של אדם צדיק מתקבלת, אלא אף אדם פשוט, אם מתפלל בתמימות מתוך לבו – תפילתו יקרה וחשובה אצל הקב"ה, והיא מתקבלת.
תלמידות יקרות, אתן זוכות לקבל היום את סידור התפילה. הסידור הזה ילווה אתכן מהיום והלאה, ממנו תתפללו בכל יום ויום, אתו תפנו אל הקב"ה – תשבחו אותו, תודו לו על כל הטוב שנותן לכן, ותבקשו את בקשותיכן. עליכן לזכור תמיד שאומנם אתן אומרות את המילים הכתובות בסידור, אבל העיקר הוא שהמילים יצאו מתוך הלב! זכרו תמיד שהקב"ה מקבל את התפילה של כל מי שמתפללת מתוך לבה בכוונה ובתמימות.