הורים יקרים,
בליל הסדר הבא עלינו לטובה, נסב אל השולחן ונספר ביציאת מצרים. משה רבינו מצווה את בני ישראל: 'זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים מבית עבדים'. מדוע יש צורך לכפול תיאור המקום ממנו יצאו; 'מארץ מצרים, מבית עבדים'? ובעיקר יש להבין את התואר 'בית עבדים' שניתן לארץ מצרים – וכי רק עבדים היו בה? היה צריך לומר: 'מארץ מצרים בה הייתם עבדים'!
עוד יש לשאול מפס' זה הנוקט בלשון יחיד: זכור את היום הזה', ואילו בדברי הנביא מיכה נאמר בלשון רבים: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'. ומה פירוש 'ימי צאתך', הלוא באמת יצאו ביום אחד כעדות התורה!
הנצי"ב מוולוזי'ן – רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – בפירושו 'העמק דבר' על התורה, מבאר שהפסוק אכן מדבר על שתי יציאות: יציאה ממצרים ויציאה מבית עבדים. 'אשר יצאתם מארץ מצרים' – מתאר את היציאה והגאולה הפיזית מהמקום הטמא בו היו אחוזים בידי המצרים. ובנוסף ליציאה ממצרים, יצאו 'מבית עבדים'. בית כאן פירושו משפחה, כלומר לא רק שיצאתם ממצרים, אלא אף יצאתם ממשפחת העבדות, אינכם בני בית בעבדות.
גדולת הנפש
היציאה מבית עבדים היא, כלשונו של הנצי"ב, "יציאה רוחנית מלהיות ראוי ומסוגל לעבדות, והוא גדולת הנפש, להיפך מלשון עבד עבדים'.
'עבד עבדים' הוא אדם שבתכונת נפשו הוא עבד, יש לו אופי עבדותי ולכן הוא נכנע ומתבטל בפני כל גורם הפועל עליו, הן אם אלו גורמים חיצוניים, כגון בני אדם המשליטים את דעתם ורצונותיהם עליו ועל מעשיו, או לחץ חברתי, היגררות אחרי 'צו האופנה' וכדו'. והן גורמים פנימיים אשר הוא משועבד ונכנע להם, כגון דחפים ויצרים, התמכרויות למיניהם וכדו'.
היציאה של בני ישראל לחירות מאותו 'בית עבדים', פירושה שהם זכו לגדולת הנפש, ותכונת נפשם הרוחנית כבר אינה מתאימה ואינה מסוגלת לַעבדות השפָלה. הנפש של כל אחד מעם ישראל הפכה להיות בת חורין במהותה, ואינה יכולה לקבל שעבוד אמתי מגורמים זרים המנסים לכפוף ולשעבד אותה לדברים שהם היפך מטבעה הרוחני הקדוש והאלקי. הנפש האלקית של כל יהודי, לעולם היא בת חורין, ומה שנראה לעיתים כעבדות 'לאלילים' זרים, אינו אלא חיצוני ולא מהותי. כי לכל יהודי יש גדלות הנפש! 'ויוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם'!
מכאן נבין מדוע הנביא מיכה אומר בלשון רבים: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'.
אכן, היציאה הפיזית משעבוד מצרים היתה ביום אחד – 'זכור את היום הזה אשר יצאתם..' אבל היציאה הרוחנית 'מבית עבדים', המעבר מעבדות נפשית לחירות, אינו דבר חד פעמי, אלא פעולה הנמשכת לאורך זמן – 'כימי צאתך…'. זהו תהליך בו הולך האדם ומוציא אל הפועל את החירות הרוחנית הטבועה בנפשו, על ידי עבודה של התגברות יום יומית על הנפש הבהמית עם מידותיה הרעות ושחרור מהרגלים להם הוא משועבד, עד למדרגה בה הופך להיות עבד ה'. ואז הוא בן חורין גמור, כיוון שהוא חי לפי טבע נשמתו האמתי, שהוא התורה עצמה. 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'.
אפשר שזו הסיבה ש'בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' – כשם שאחרי יציאת מצרים נדרשו להמשיך ולצאת גם 'מבית עבדים', כך בכל דור ודור חייבים כל יהודי ויהודייה להמשיך את עבודת היציאה לחירות הרוחנית השלימה, שלא תהיה רק בסגולה הגנוזה בנפש, אלא גלויה בפועל בחיים של עבודת ה' בתורה ומצוות בשמחה אמתית, המבטאת חירות וגדולת הנפש.
נברך אתכם הורים יקרים, שתזכו ונזכה כולנו לגלות ולהוציא לפועל בקרב הילדים והילדות היקרים, את האור הגדול הגנוז בנשמת כל ילד וילדה, אור של תורה ואמונה, אור של בני חורין העוסקים בתורה ועובדים את ה' בשמחה , ונזכה במהרה לקיום דברי הנביא מיכה, 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'. בביאת משיח צדקנו וגאולתנו השלימה ברחמים.