הורים יקרים,
אם נתבונן במהותו של יום הכיפורים, נגלה מצד אחד את היראה והרעדה האוחזים בלב כל יהודי, לקראת נעילת השער וחתימת הדין. ומצד שני נגלה, אולי להפתעתנו, שזהו יום שמחה!
אמרו חז"ל: (מסכת תענית כו:) "לא היו ימים טובים לישראל כטו' באב וכיום הכיפורים". ומסבירה הגמרא שיום הכיפורים הוא יום של שמחה משום שיש בו סליחה ומחילה.
רבי יהודה הלוי (ספר הכוזרי מאמר ג), מסביר שיום הכיפורים הוא יום השיא בתהליך של ניקיון הנפש ורחיצתה מכל הלכלוך שדבק בה במהלך השנה. פעולה זו נמשכת כל השנה, כשבכל תחנה פעולת הניקיון וההזדככות מתגברת ומעמיקה.
בכל יום יהודי מתפלל שלוש תפילות, בהם הוא טוען את נפשו במזון הרוחני של התקרבות לקב"ה, ומתנקה ומטהר עצמו מדברים שליליים שדבקו בו בין תפילה לתפילה.
אך במשך השבוע מצטברות בנפש האדם השפעות שליליות, אותן אפשר לנקות ולהעביר רק על ידי יום השבת, יום שלם של "טיפול שבועי"; מנוחת הנפש מענייני החולין ומילוי כוחותיה בתוכֵן של שמחה, תורה וקדושה. ביום השבת הנפש מתרפאת ומחלימה מתחלואי החולין ומצטיידת בכוחות רוחניים לשבוע הבא.
אחת לחודש מגיע זמנו של "הטיפול החודשי"; ראש החודש שהוא "זמן כפרה לכל תולדותם". ואכן, ערב ראש חודש מכונה אצל חסידים ואנשי מעשה "יום כיפור קטן", בו נוהגים לצום ולקיים סדר מיוחד של סליחות ותפילות.
בדומה לכך מהווים שלושת הרגלים "טיפול תקופתי", בו מזדככים ומתנקים בעוצמה עוד יותר גדולה, מכוח קדושת המועדים, ומקבלים מטען רוחני להמשך השנה.
ביום הכיפורים מגיעים "לטיפול השנתי", הניקיון הכללי העמוק והיסודי ביותר, בו אנחנו שוטפים ומקרצפים את הנפש מכל הלכלוך שדבק בה במשך השנה; המידות הרעות, הקנאה והשנאה, הדיבורים הלא טובים, העבירות והמעשים השליליים.
יום הכיפורים הוא הזדמנות נפלאה להפטר מכל החולאים והחיידקים שדבקו בנפשנו, וזאת על ידי תפילה מעומק הלב, חרטה על העבר וקבלה לעתיד לפתוח דף חדש ונקי, דרך חדשה בה נלך בשמחה ונכוון כל מעשינו לפי רצון ה'.
כדי להתנקות אנחנו נדרשים לעשות ביום הכיפורים תשובה כנה, אך לאמיתו של דבר מי שמנקה אותנו באמת ומעביר מעלינו את כל זוהמת החטאים, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכר". ועוד נאמר: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך. שובה אלי כי גאלתיך".
כתוב במדרש (תדא"ר פר' א) שיום הכיפורים הוא יום שמחה גדולה לקב"ה: "בשעה שהוא מוחל לעוונותיהם של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה".
הקב"ה שמח לסלוח לנו ולהעביר חטאינו, אך הוא דורש מאתנו לשוב אליו: "שובה אלי כי גאלתיך" – "גאלתיך מספר מיתה ונתתיך בספר חיים".
ועל זה אמר רבי עקיבא: (משנה סוף מס' יומא) "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מִטּהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', ואומר 'מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
חודש תשרי הוא חודש עמוס בחגים; מתחיל בימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים – ימים של דין, יראה ותשובה – וממשיך בחג הסוכות ובשמיני עצרת – ימים של שמחה גדולה – "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
האם יש קשר פנימי בין ראש השנה ויוה"כ לבין חג הסוכות? השאלה מחריפה לאור העובדה שחג הסוכות נקבע "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם ממצרים", ואם כן מקומו אמור היה להיות בחודש ניסן בו יצאו ממצרים,
ומדוע הוצמד לראש השנה ויום הכיפורים?
ובכן נברר תחילה מדוע חג הסוכות הוא זמן שמחתנו?
בולט הוא חג הסוכות מכל המועדים, שבו נצטווינו במיוחד על השמחה: "ושמחת בחגך והיית אך שמח". ובתפילה נקרא החג "זמן שמחתנו". ואמרו חז"ל, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
צריך להבין אם כן, מהו יחודו של חג הסוכות, שדווקא הוא נקרא "זמן שמחתנו", ורק בו היתה, כלשונו של הרמב"ם (הל' לווב פ"ח), "שמחה יתירה" על המועדים האחרים.
נאמר בתורה: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". ונחלקו חז"ל אם הכוונה לסוכות ממש או לענני הכבוד שהגנו על עם ישראל.
בספר זמן שמחתנו, הביא הסבר של הגאון מוילנא, שעיקרו של חג הסוכות אינו רק זכר לענני הכבוד שהיו בזמן שיצאו ממצרים, אלא גם זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל, שהיו ביטוי לכפרה ולהחזרת השראת השכינה לישראל לאחר חטא העגל. ומוכיח הגר"א שם את החשבון שענני הכבוד חזרו בדיוק בתאריך ט"ו בתשרי, הוא יום חג הסוכות!
על פי זה מבואר מדוע רק לזכר נס ענני הכבוד נקבע חג, ואילו שני ניסים גדולים אחרים שהיו במדבר – המן שירד משמים ובארה של מרים – לא זכו לציון ולחג. שכן זיכרון ענני הכבוד, אינו רק זכר לנס פרטי שזכו בני ישראל לעננים בעת שיצאו ממצרים, אלא יש כאן ענין כללי, זכר לכפרה והרצון שנתרצה להם הקב"ה לאחר חטא העגל, להשרות שכינתו בתוכם במדבר ע"י הקמת המשכן.
ומובןמדועחג הסוכות הוא "זמן שמחתנו" והוא המועד שהיתה בו "שמחה יתירה", כי זהו המועד המבטא את הרצון והחמלה הגדולה שזכו להם לאחר חטא העגל, כשנצטוו לבנות המשכן וחזרו ענני הכבוד.
מסיבה זו נקבע חג הסוכות מיד אחרי יום הכיפורים – למרות שזכו לענני הכבוד מיד בצאתם ממצרים בניסן. ומסביר הגר"א שענני הכבוד שהיו בצאתם ממצרים, לא היו גלויים לכל אלא רק לעיני הנביאים שבהם, וגם לא התמידו אלא הסתלקו לאחר שחטאו במעשה העגל. אך לאחר שמשה רבינו העתיר תפילות שהקב"ה יתרצה וישיב שכינתו לשכון בתוך בני ישראל – נתרצה ה' ביום הכיפורים ומיד נצטוו לעשות משכן, ובט"ו בתשרי חזרו ענני הכבוד, אך הפעם היו במעלה שונה לגמרי, שכן היו אתם בקביעות והיו גלויים לעיני כל.
וכשם שבמדבר היתה להם שמחה גדולה אחרי יום הכיפורים, כשהזדככו מעוון העגל וזכו לסליחה וכפרה, ואז חזרו ענני הכבוד – כן הדבר בכל שנה ושנה, אחרי שזכינו לסליחה וכפרה ביום הכיפורים, אנו שמחים שמחה מיוחדת בחג הסוכות, על שזכינו לשוב ולהתקרב לקב"ה. "נגילה ונשמחה בך"!
גם לפי הדעה שחג הסוכות נקבע זכר לסוכות ממש בהם הושיב הקב"ה את בני ישראל, מובן מדוע ישנה שמחה יתירה דוקא בסוכות: בסיום עונת האסיף, כאשר הבתים מלאים כל טוב, והאדם חש בטחון כלכלי ואולי גם תחושת "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", מצוה התורה לצאת מן הבית המוגן והמבוצר לכאורה, ולדור בסוכה שבעה ימי החג, כדי לחזק את האמונה והביטחון בה', שהוא ורק הוא מבטחנו וחוסננו. וברצות ה', אפילו הסוכה הארעית והרעועה, היא מבצר ההגנה המעולה ביותר.
מי מאתנו היה רץ בעת אזעקה המזהירה מפני טילים, מהבית אל…הסוכה?! אכן הפסוק אומר: "כי יצפנני בסכה ביום רעה" (תהלים כז). "תצפנם בסוכה מריב לשונות" (תהלים לא). "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ישעיהו ד). כשאנו מגלים שה' הוא המגן והוא הביטחון האמתי שלנו – אין שמחה גדולה מזו!