אמהות ונשים יקרות, ערב טוב לכולכן.
ראשית אני רוצה לברך אתכן בברכת ישר כח! – כל הנשים שבאו להשתתף בכנס של התחזקות, ערב שכולו לנפש, לנשמה, כנס שירומם את רוחנו בס"ד לקראת יום הכיפורים ולקראת ימי שמחת החגים הבאים עלינו לטובה.
זה עתה יצאנו מראש השנה, עם התפילות המרוממות, ותקיעת השופר שעוררה את נימי הנפש להיפתח בתפילה ובתשובה.
נשים לב שבקריאת התורה ובהפטרות של שני ימי ראש השנה, אנו מגלות מה רב ערכה של תפילת אישה! מה גדול כוחו של בכי האישה היוצא ממעמקי לבה! בתוך ארבע הקריאות בתורה ובנביאים אנו פוגשים ארבע אימהות אשר מבכות על בניהם אשר אינם או בניהם הנתונים בצרה.
הנה, ביום הראשון קראנו "וה' פקד את שרה" – רמז לשנים הרבות בהם היתה כאובה, מצפה, מייחלת ומתפללת לחבוק בן.
ובהמשך קוראים על הגר אשר שולחה עם בנה ישמעאל, ועל בכיה של הגר על מות הילד שהולך וקרב.
אך במקום המוות – באה בשורת חיים והבטחה שיהיה לגוי גדול.
בהפטרה אנו פוגשים את חנה אם שמואל ואת תפילותיה לבקשת ילד, ותפילת ההודאה שלה לאחר לידת שמואל.
בהפטרה של היום השני אשר מביעה נחמה ותקווה, מנבא ירמיהו (פרק לא) “כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים–רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּו” ויחד עם זאת נבואה שבניה ישובו לגבולם.
סיפורים אלו חושפים אותנו לתפילות אוטנטיות הבאות מהמקום הכי כואב והכי מתגעגע, ממקום כל כך בסיסי ברצונה של אישה– הרצון לזכות להמשכיות, לחבוק ילד ולהבטיח את שלומו. אנחנו יכולים ללמוד מאמהות אלו כיצד להתפלל באופן שיישמע, כפי שחז"ל למדו הלכות רבות וחשובות מהלכות תפילה – דוקא מתפילתה של חנה. למרות תפילות אין ספור המופיעות בתנ”ך, את רוב ההלכות בחרו חז”ל ללמוד דווקא מחנה, היות ותפילה זו היא אמיתית כל כך!
רחל אמנו למדה בדרך הקשה כיצד להתפלל באופן הנכון, כי רק לאחר שבאה בתביעה ליעקב, היא לומדת שהפניה הנכונה היא בבכי לקב”ה. כותב הרמב”ן (בראשית לא, א) “והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להיסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ’ (שם פס’ כב)“.
ותפילתה ובכיה של רחל על בניה, מבטיחים את הגאולה! "כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם"!
המילה החוזרת בפרשיות אלו היא “בכי”. בכי בא מהבטן, מעומק ההוויה שלנו, כשכבר אין מילים. קול השופר מזכיר את קול הבכי – קריאה עמוקה ללא מילים לבורא עולם, המבטאת את הרגשות הכי פנימיים.
על כח הבכי אנחנו לומדים במסכת ברכות (דף לב ע”ב) “ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, ואף על פי ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר ‘שמעה תפלתי ה’ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש’ (תהלים לט).
לומדים אנו מתפילותיהן של האימהות מה גדול כוחן של תפילותינו! עלינו להגיע למקום פנימי, לתת לתפילה לגעת בנו באופן עמוק עד שנמצא את נקודת הכאב האוטנטית, המקום שאותו אנחנו רוצים באמת ובתמים לתקן – ולהתחנן עליו, וכן, גם לבכות מעומק הלב.
יהי רצון שביום הכיפורים הבא עלינו לטובה, נצליח לבקוע את שערי התפילה, להיכנס דרך שערי הדמעה ולהגיע עד כסא הכבוד, ולזכות בסליחה, מחילה וכפרה – לנו, לבני ביתנו ולכל עם ישראל!