הורים ותלמידות יקרות,
אם נתבונן במערכת החגים והמועדים שקבעה התורה, נגלה שהחגים הפותחים את השנה – ראש השנה ויום הכיפורים – יש בהם שוני בולט מיתר המועדים. המועדים האחרים נקבעו זכר למאורעות שאירעו לעם ישראל בעבר; פסח – זכר ליציאת מצרים, סוכות – זכר לענני הכבוד שחפפו על בני ישראל בצאתם ממצרים, ואף שבועות, למרות שהדבר לא נאמר בתורה במפורש, הוא זכר למעמד מתן התורה בהר סיני. במועדים אלו אנו בוחנים את העבר; מאין באנו, אילו אוצרות רוח העניקו לנו מאורעות אלו שקרו בעבר, ומהו התוכן שאנו שואבים מהם בהווה.
אולם ראש השנה ויום הכיפורים אין בהם סיפור מן העבר, אין זיכרון לאירוע שבעקבותיו קבעה התורה את המועד. לכן איננו שואלים מה קרה בעבר לאבותינו, אלא מה קורה אתנו בהווה ובעיקר לאן פנינו בעתיד. אנו שואלים מהי השאיפה שלנו? איזו התחדשות אנו בוחרים להתחדש במידותינו, בקיום המצוות ובעבודת ד'?
ההזדמנות של שנה חדשה, היא הזדמנות של התחלה חדשה, אנו בוחרים להשאיר אחרינו, בעבר, ולא לסחוב אתנו הלאה את כל מה שאיננו רוצים בו יותר. ומצד שני אנו מקבלים החלטות טובות לעתיד, בונים בלבנו כוחות נפש אשר בס"ד יסייעו לנו לממש את ההחלטות הטובות, להגשים את רצוננו ותקוותינו להיות טובים יותר, להיות מטיבים יותר ונאמנים יותר לתפקידנו ויעודנו בחיים.