שאלה : האם מותר לאבל להשתתף בסעודת פורים?
תשובה : באבל בזמן השבעה מותר להשתתף רק בסעודה ללא כלי נגינה. ובאבל לאחר שבעה, בין בל' יום לשאר קרובים, ובין בי"ב חדש לאביו ואמו, יש אפשרות להקל יותר גם כשיש כלי נגינה, באופנים שהבאנו בביאורים.
ביאורים : בטור ובב"י (או"ח, תרצו. יו"ד תא) הובאה מחלוקת האם נוהגים דיני אבלות בפורים, ומנה בהם ג' שיטות, א) שיטת השאילתות שפורים דינו כחג דאוריתא, שלא רק שלא נוהגים בו דיני אבלות אלא שבכוחו לבטל דיני שבעה[1]. ב) שיטת המהר"ם מרוטנבורג שאמנם פורים לא דוחה דיני אבלות, אבל בו לא נוהגים דיני אבלות אלא בצנעא וכיום השבת. ג) שיטת הרמב"ם והמרדכי שנוהגים דיני אבלות בפורים אפילו בפרהסיא כבשאר ימות השנה.
השו"ע פסק באו"ח (שם,ד) כשיטת הרמב"ם שנוהגים דיני אבלות בפורים, אך ביורה דעה (תא,ז) פסק כמהר"ם מרוטנבורג שנוהגים בו רק דיני אבלות שבצנעא. ובפשר הסתירה כ' ליישב הדרישה (יו"ד תא,ג) שבאו"ח אסר מרן וכוונתו לאדם שנפטר לו מת ביום פורים, שאז אבלות יום ראשון דאו' שאין בכח הפורים לדחותה. ואילו ביו"ד כ' מרן שאין דיני אבלות כי מיירי באבלות מיום שני ואילך שהיא דרבנן. וכתב הש"ך (יו"ד תא,ד) שהוא דוחק[2]. אמנם הזרע אמת (א,קב) כ' שעל אף הדוחק הוא מוכרח בדעת השו"ע, ועוד שביו"ד הלשון משמע כהדרישה, שכתב "מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים, אינו מפסיק האבילות, ומ"מ אין אבלות נוהג בו", שמשמע שדוקא באופן שמת לו מת קודם פורים – אין אבלות בפורים.
הבאר היטב (יו"ד תא,ב) כ' שיש טעות סופר באו"ח ובמקום לכתוב "כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים", צ"ל "בצנעה בפורים".
והבית דוד (או"ח תצז) כ' שאין להשגיח במה שכ' המחבר באו"ח, וטעמו כי בבית יוסף ביו"ד נראה שירד להכריע בהלכה זו, משא"כ בבית יוסף באו"ח, ועוד שביאר לנו הב"י ג' טעמים לפסוק כמהר"ם מרוטנבורג והם שהמהר"ם והרא"ש הם רוב לעומת הרמב"ם שהוא יחיד, ועוד שהם בתראי, ועוד שהלכה כמקל באבלות. וכ"כ להלכה למעשה הברכי יוסף (או"ח תרצו,י).
וגם הרמ"א באו"ח (שם) פסק כדעת מרן ביו"ד, דלא כשיטת המהרש"ל והב"ח שאבלות נוהגת בפורים. וכתב המג"א שהעולם הלך בזה אחר דברי הרמ"א.
מעתה מאחר שלהלכה חייבים האבלים בכל מצות הפורים, אפילו במהלך השבעה, צריכים אנו לדון כיצד יקיימו מצות "משתה ושמחה".
אם נאמר שיסעד לבדו, שהרי ודאי שבזה יוצא ידי חובת סעודת פורים, הא בורכא, שנמצאנו ממעטים אותו משמחה, שהרי אין כ"כ שמחה בסעודת חג כשהוא לבדו, ועוד הרי 'משפחה ומשפחה' כתיב, כמש"כ בבאר היטב (ס"ס תרצה בשם סדר היום) "יקבץ כל אנשי ביתו וחביריו, דאם אדם יושב ביחיד א"א לשמוח כראוי וכ"כ רש"י ז"ל בפסוק משפחה ומשפחה", וז"ל רש"י "מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד".
ממילא דבר ברור הוא שמותר לו לסעוד עם משפחתו, לקיים משתה ושמחה, ואין בזה משום איסור סעודת מרעות האסורה לאבל, דאע"ג שגם במקום מצוה אסור לאבל לסעוד בחבורה חוץ מסעודת מצוה שאין בה שמחה וחוץ מהמשיא יתום וכיוצ"ב שהעדרו יבטל את המעשה או את השמחה (וכדכתב הרמ"א יו"ד שצא,ב), שאני הכא דלא אתי עשה דאבילות דיחיד ודחי עשה דרבים דימי משתה ושמחה[3], ולכן לא רק שמותר לו לסעוד איתם, אלא שיש לו מצוה בדבר. וכ"כ מעין סברא זו בשו"ת זקן אהרן (ס' ריג), הביא דבריו השע"ת (תרצו).
עוד כתב (בשו"ת הנ"ל) שכל הנידון לגבי אבילות בפורים היא רק לגבי שבעה, אבל לגבי ל' יום וי"ב חודש, ודאי שאין להחמיר בהם בפורים. וזהו סניף גדול להקל.
אמנם לפי הרמ"א (יו"ד שצא,ב) הנ"ל שכ' "המנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה", כתבו כמה מגדולי פוסקי האשכנזים שיש עדיפות לעשות את סעודת הפורים אצלו בבית, ולא לצאת להתארח, ורק אם אינו יכול לעשותה בביתו, יהיה מותר להתארח, אך למנהג הספרדים אין חילוק בדבר, וכל סעודה שמותר לעשותה ע"פ גדרי ההלכה, יהיה מותר לעשותה לכתחילה גם באופן שמתארח.
ובכל הנ"ל לכאורה צריך להיות מותר גם אם יש כלי שיר המתנגנים ברקע, כמו שעולה מדברי הזקן אהרן (הנ"ל), שהרי לפי טעמו אין מנהגי אבלות של ל' וי"ב, נוהגים בפורים כלל, ורק בימי השבעה אין להקל בזה. וגם אם לא נקל עד כדי כך, נראה שכיוון שיש מצוה לשמוח הותר כל מה שצריך לעשות בשביל כך, וכמו שאנו מקילים לאבל לשתות ולאכול כאוות נפשו, ולא מסייגים את ההיתר. אמנם עדיין יש לפקפק בזה, כי אין הניגונים חלק מהשמחה באופן בלתי נפרד. ובכל זאת, אם ביטול הניגונים יגרום לאבילות בפרהסיא, יש להתירו, וכגון שרגילים בני ביתו של האבל לעשות סעודת פורים עם כלי נגינה בכל שנה, גם השנה יוכלו לעשות זאת. וכן אם האבל רגיל ללכת לסעודה במקום מסוים באופן קבוע, והעדרותו תגרום אבילות בפרהסיא, יוכל ללכת לשם, הגם שיש שם ניגונים וכלי שיר. וכן מצאתי שכתבו בספר זכרון יצחק (עמ' רד), חיים וחסד (עמ' רסד), נר ציון (עמ' תסה). ומה שכתב החזו"ע (פורים, עמ' קפ) שיש לאבל להמנע מלהיות שם, מסתבר מאד שזה רק באופן שהדבר לא יתפרש כאבלות בפרהסיא, וכל מקרה לגופו. וצריך לדחוק כדי שלא יסתרו הפוסקים דבריהם זא"ז בדברים המוסכמים וכנ"ל.
ולגבי אשה הנמצאת באבילות י"ב חדש על הוריה, ובעלה דורש שתבא עמו לסעודת פורים והדבר מפר את השלום בית שלהם, כתב האגרות משה (יו"ד א, רנה) שמשום כבודו חייבת ללכת עמו, שהרי כבוד בעלה קודם לכיבוד הוריה, עי"ש.
[1] ואם נאמר שס"ל שאבלות יום ראשון דרבנן, את"ש. אך אם היא דאו', קשה כיצד יתכן לבטלה? וכ' הנצי"ב בהעמק שאלה (ויקהל סז,ב) שכבר כ' הרא"ש (כתובות פ"א) בשם הרמ"ה שחתן דוחה אבילות דאו' משום דהוי דברי קבלה, וק"ו למגילת אסתר שמפורש בה "שמחה". הן אמנם ציין היד אפרים לדברי התשב"ץ (ג, רח"צ) שפוסק כך להלכה, אך כבר כתב עליו השד"ח (ו, עמ' 178) שתורה חדשה היא ודבריו צ"ע.
[2] ומכ"מ גם אם אין זו כוונת המחבר, יש צד גדול לחוש לכך ביום מיתה שהוא יום קבורה, וכדכתב הזרע אמת (א, קב) שיש ס"ס לחומרא שמא יש אבילות בפורים, ואת"ל שלא, שמא אבילות יום ראשון דאו' ואין פורים דוחה אותה. ויתכן שלפי מה שכתבנו בהערה הקודמת יש לדחות ס"ס זה, וכל שכן לפי דברי הב"י (תרצו) בשם הארחות חיים, עיין לקמן. אמנם השד"ח (ו, עמ' פט) הביא דברי הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (קכה, עג) שס"ל הכי להלכה להחמיר באבילות דאו'.
[3] עיין בב"י (ס' תרצו) שהביא מאורחות חיים סברא זו להתיר אפילו באנינות דאו'.